צילום: index open כ-30 שנה לאחר שנעלמו הסוסים מנופי הכרמל, הם שבו, ובגדול, למשעולי ההר. כ-1,000 סוסים משמשים היום למטרות רכיבה עבור הצעירים והנערים, חלקם מבית אורן, כרם מהר"ל, חלקם מדלית אל-כרמל ועוספיה וחלקם מהיישובים בת שלמה, אליקים ועוד.

הם הופכים את משעולי הכרמל לנתיב טיולים בו ניתן להתוודע אל הטבע הבלתי עביר לרכבים ומקנים לו את הצביון הראשוני, הקדום, של עידן בו לא היו טרקטורונים ואופנועי הרים.

בדלית אל-כרמל יש כיום כ-200 סוסים, כמספר הזה גם בעוספיה, בקיבוצים וביישובים הסמוכים נמנו כ-400 סוסים, זאת בנוסף לחוות הסוסים ולמכללות באזור, שגילו אפיק מקצועי חדש - הרכיבה הטיפולית. במשך שלושה עשורים בקושי היה ניתן לראות סוסים בדלית אל-כרמל ובעוספיה, אולי פה ושם מספר מועט של סוסים אציליים וגם אלה רק במשפחות בהן הסוס היה חלק מן ההווי המשפחתי.

בפועל שימשו הסוסים למטרות חקלאיות, תוך ניצול ניידותם הקלה בשדות. אולם, בכפרים נותרו מעטים שעסקו בחקלאות, לאחר שרוב המשפחות פנו לתעשייה, ובחלקן הגדול יותר התגייסו לשירות בכוחות הביטחון או לשירות הציבורי. כך, למשל, בדלית אל-כרמל נותרו רק שני חקלאים, אחד מהם מגדל פטרוזיליה והשני ירקות אורגניים, אם כי בפועל, שניהם משתמשים ברכבים ממונעים במקום סוסים וחמורים.

הישאם אלשאמי, איש ציבור שיזם את הקמתו של מועדון בו חברים מאות צעירים ובני נוער הנקרא על-שם אביו, יוסף אלשאמי, אחד הרוכבים המפורסמים במגזר הדרוזי, אומר שהסוס והחמור, שהיו מזוהים עם החקלאות היום-יומית בכפרים, אינם עוד, וכי בדלית אל-כרמל או בעוספיה לא תמצא אפילו חמור אחד, זאת כאשר בעבר לכל חקלאי שכיבד את עצמו היו לפחות חמור אחד וסוס אחד לעבודתו בשדות. אלשאמי: "אורח החיים השתנה ולכן נעלמו הסוסים ועימם גם החמור הכפרי, שעליו העמיסו את התוצרת החקלאית. והנה קם דור חדש ואנו עדים לתופעה שבה הסוס חוזר לכפרים ובגדול".

סלמאן אלבאשא, רוכב ותיק, מראשוני הצעירים שהחזירו את הסוס לכפרים, מודה שמדובר במחלה מידבקת. אלבאשא: "הצעירים והנערים מציצים ונפגעים. הם באים אליי ומבקשים להתנסות ברכיבה. עוד לא קרה שילד בא להתנסות וכעבור חודש לא יהיה לו סוס משלו. זה התפשט בין הנערים והיום ישנן גם בנות 12 ו-13 המתמחות ברכיבה ודוהרות כאילו כל החיים היו על הסוס".

אלשאמי: "אבי ז"ל יזם את הרכיבה התחרותית לפני יותר מ-50 שנה. אלה שהיו עדים לתחרויות נזכרים בנוסטלגיה ומנסים נכון להיום להחזיר את האווירה התחרותית על הסוס לכפרים" .

הסוס ככלי להגיע אל המטופל
יחד עם הקאמבק של הסוסים, התפתחה במהירות תעשייה שלמה של ציודי לסוסים. המעורים בתחום מוכרים וקונים אביזרי רכיבה, כלים וכמובן – שירות וטרינרי צמוד.
גם במכללות לחינוך גילו אפיק אקדמי חדש, במסגרתו ניתנת הכשרה לסטודנטים. ניתן לומר, שהמכללות מפתחות דור חדש של "לוחשים לסוסים".

הרכיבה הטיפולית על סוסים, היא דרך טיפולית מוכרת, ההולכת וצוברת תאוצה במכללות לחינוך, שמטרתה לטפל באוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, פיזיים או רגשיים. יעילות הרכיבה הטיפולית ידועה זה מכבר, וקופות החולים אף מממנות חלק מהטיפול באמצעות רכיבה לילדים הזקוקים לכך.

כך, למשל, פתחו לפני כשנה אפיק מקצועי נוסף לסטודנטים במסלול לחינוך מיוחד, בו יכולים הסטודנטים, במקביל לתעודת ההוראה ולתואר האקדמי, לקבל גם תעודת מטפל ברכיבה טיפולית. במכללת גורדון מסבירים, שלמעשה מדובר בתעודה נוספת אותה יקבלו הסטודנטים בתום לימודים בקורס לרכיבה טיפולית שהתקיים במכללה ללימודי הסוס בפרדס חנה.

במכללת כרכור מתקיימת השנה סדנה טיפולית בנפגעי הלם וחרדה באמצעות סוסים. במסגרת זו, אומרת מנהלת המכללה, גילת לביא-ארבל, כי הסדנה הטיפולית מיועדת לתושבי חיפה והצפון, שנפגעו במלחמת לבנון השנייה פגיעות נפשיות הכוללות חרדה ותסמינים נוספים.

“מבדיקה שערכנו”, סיפרה השבוע לביא-ארבל, “קיימים בחיפה והצפון אלפי מקרים כאלה, מקצתם קשים, של אנשים שעד היום אינם מסוגלים להשתחרר מטראומות המלחמה, הטילים, החרדה ממה שעלול לקרות, בין אם מדובר בנפגעים ישירים של המלחמה, ובין אם מדובר בנפגעים עקיפים”.

לביא-ארבל מדגישה, כי מכללת כרכור מקיימת מזה שנים סדנאות טיפול שונות באמצעות סוסים הן לבני נוער והן למבוגרים, וטיפולים אלה הוכיחו את עצמם כפותרים בעיות נפשיות ואחרות ומשפרים יכולות כישורי חיים והתמודדות עם מצבים שונים וכן “תורמים רבות לאיזון ושיפור איכות החיים אצל המטופלים”.

סדנאות כאלה מתקיימות באמצעות מטפל צמוד שקיבל הכשרה ספציפית לתחום זה, סוג של לוחש לסוסים, המלווה את המטופל ואת הסוס לאורך כל שלבי הטיפול. לביא-ארבל מציינת עוד, כי בשלב זה מדובר בסדנאות ניסוי לנפגעי הלם וחרדה, אולם אם תירשם הצלחה, מתכוונת מכ