צילום: shutterstock הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל, יצחק עמית וחנן מלצר, ביטל פה- אחד פסק דין של השופט אלכס קיסרי מבית המשפט המחוזי, המחייב את איש העסקים גד זאבי לשלם 1.5 מיליון דולר לחברת "פונטנה" שבבעלות איש העסקים זאב רום.

שלושת השופטים היו תמימי דעים על-כך שהשופט אלכס קיסרי שגה בדרך שבה נוהל התיק. זאת ועוד, שופטי העליון קבעו כי קופחו זכויותיו של זאבי להתגונן מפני התביעה נגדו והחליט לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לדיון מחודש במחוזי. שופט בית המשפט העליון, ניר הנדל כבר בדיון הראשוני בערעור הקדים ואמר כי לטעמו יש לקבל את הערעור.

השופט הנדל: "אפתח ואומר כי לטעמי יש לקבל את ערעורו של זאבי בשאלת החבוּת. זאת משום שפסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על עובדות מהותיות וטענות משפטיות שלא הוצגו בכתב התביעה ושלא נטענו בצורה מפורשת וברורה במהלך הדיון. מכשול זה איננו מאפשר, לטעמי, להותיר את פסק הדין על כנו".

בהמשך פסק הדין נאמר כי "פסק דינו של בית המשפט המחוזי סטה סטייה ניכרת מטענות הצדדים, לרבות טענותיו של התובע", וכן נאמר כי "בתיק זה עומדת במלוא עוצמתה הדילמה הבאה: מצד אחד, צודק בא כוחו של זאבי כי קשה עד מאד להותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כאשר מרשו לא קיבל הזדמנות להתגונן מפני היסודות עליהם התבסס פסק הדין. בה בעת, יש צדק גם בטענת בא כוחו של רום לפיה הבסיס לתביעתו לא נדון והוכרע לגופו על ידי בית המשפט, אשר בחר שלא להתמקד בהתחייבות בעל פה אלא בהסכם הכתוב".

הדיון בעליון התנהל במסגרת ערעור שהגיש זאבי וערעור שכנגד שהגיש רום ושניהם מתמקדים בדרך הראויה להטלת אחריות אישית על אורגן בחברה. בין חברת זאבי תקשורת לחברת פונטנה נחתם הסכם בחתימת זאבי בשם זאבי תקשורת ורום בשם פונטנה. על-פי ההסכם, זאבי תקשורת נדרשה לשלם לפונטנה 7 מיליון דולר ובהסכם הובהר כי 5.5 מיליון דולר כבר שולמו וכי על זאבי תקשורת להעביר את היתרה בסך 1.5 מיליון דולר.

היתרה האמורה לא שולמה ועל רקע זה הגיש רום לבית המשפט המחוזי תביעה נגד זאבי שבמרכזה עמדה טענתו כי זאבי התחייב כלפיו בעל-פה לשלם את הסכומים הנזכרים עוד בטרם נחתם ההסכם בכתב. זאבי כפר בקיומה של התחייבות מוקדמת מצידו בעל-פה ובכל מקרה טען כי אף אם ניתנה התחייבות שכזו, עילת התביעה התיישנה. כמו כן הדגיש זאבי כי ההסכם בכתב אינו כולל התחייבות אישית שלו אלא של תאגיד זאבי תקשורת.

שופט בית המשפט המחוזי אלכס קיסרי קיבל את תביעתו של רום וקבע כי יש לייחס לזאבי אחריות אישית להתחייבות הגלומה בהסכם הכתוב משני טעמים חלופיים: הרמת מסך ושליחות. על פסק דינו של המחוזי הוגשו ערעור וערעור שכנגד. ערעורו של זאבי עסק בחבות האישית שהוטלה עליו ואילו ערעורו של רום עסק בגובה הסעד הכספי שנפסק לטובתו.

בערעורו טען זאבי בין היתר כי ביחס להרמת המסך, בינו לבין החברה שחתמה על ההסכם הצדדים כלל לא העלו אפשרות זו בהליך במחוזי וממילא לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. כמו כן, לא הוכח שהתקיימו התנאים שקבע המחוקק להרמת מסך, לא הוכח כי זאבי הוא בעל מניות בתאגיד זאבי תקשורת ולא הוכח שזאבי עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. במישור השליחות נטען כי לא הוכח שזאבי הציג מצג שילמד על קיום יחסי שליחות. כמו כן נטען כי אין היגיון עסקי לייחס לזאבי רצון להתקשר אישית בהסכם באמצעות יחסי שליחות. שופטי העליון קיבלו את ערעורו של זאבי וציינו כי בית המשפט המחוזי חרג מכתבי הטענות של התביעה שהוגשה נגדו.

השופט ניל הנדל שכתב את חוות הדעת העיקרית ציין כי המחוזי, בבואו לקבוע את חבותו של זאבי, סלל לו דרך עצמאית וגרס כי מקור החבות של זאבי הוא בהסכם המאוחר בכתב. בית המשפט המחוזי לא התעמק במקורות החבוּת שעליהם התבסס רום בתביעתו. בשל כך לא נדונה כראוי השאלה אם ניתנה התחייבות מוקדמת בעל-פה, לא נקבע בהקשר זה כל ממצא עובדתי פוזיטיבי ולא התקבלה הכרעה משפטית לגופו של עניין, לרבות שאלת ההתיישנות שנוגעת להתחייבות בעל-פה.

באופן דומה נהג בית המשפט ביחס לטענתו החלופית של רום בעניין ניהול משא ומתן שלא בתום לב. אפשרות זו הוזכרה בפסק הדין של המחוזי במילים ספורות בלבד, בלי שקדמו לה או שבאו בעקבותיה דברי הסבר או הרחבה. לכן ציין השופט הנדל שלא ניתן להסיק אפוא כי טענה חלופית זו התקבלה על-ידי המחוזי בתום דיון מפורט ומעמיק ביסודות המשפטיים והעובדתיים הרלוונטיים.

במקום זאת סבר המחוזי כי מקור החיוב של זאבי הוא ההסכם המאוחר בכתב. השאלה שזכתה לטיפול היא אם החיוב הכספי שנוצר בגין ההסכם בכתב עובר אל כתפי זאבי. בית המשפט המחוזי השיב על-כך בחיוב בעזרת שתי קונסטרוקציות משפטיות חלופיות - שליחות והרמת המסך. יסודות אלו לא הועלו על-ידי רום משלב הגשת התביעה ועד לשלב הגשת הסיכו