צילום: חגי אהרון הספק מרשים במיוחד היה לריקרדו אוטורו קרלוס פאוול בעשר השנים האחרונות. מהרגע שסיים את דרכו במכללת דרום-קרוליינה, הוא שיחק בבנפיקה ליסבון מהליגה הפורטוגלית (ממוצעים של 19.5 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק), בקבוצת ניו זילנד ברייקרס מהליגה האוסטרלית (שבה רשם יותר מ-28 נקודות בממוצע למשחק בדרך לתואר מלך הסלים וה- MVP של הליגה).

אחרי שחלום האנ.בי.איי שלו נקטע על-ידי הגולדן סטייט ווריורס, ש"חתכו" אותו קצת לפני פתיחת עונת 2007, הוא נדד לקבוצת דקוטה וויזארדס מליגת הפיתוח, ובארבע השנים הבאות, עוד לפני שיימלאו לו 27, ייחתם הדרכון שלו גם בקוריאה, סין, אוקראינה, קוריאה, ואפילו באיראן, שם הוא כיכב בעונה האחרונה בקבוצת "זוב אהאן איספהאן". אלא שהנדודים ברחבי תבל לא שינו דבר אחד עיקרי: כמעט בכל מקום שאליו הגיע הפורוורד המרשים הזה, נשקו ממוצעיו ל-20 נק' ו-5 ריבאונדים למשחק. אולי בשל כך הסכים ג'ף רוזן לחרוג מהמדיניות הכללית שלו העונה בנושא רכש ולשלם לפאוול לא פחות מ-200 אלף דולר לעונה.

הסכום הזה מלמד שני דברים. הראשון הוא שרוזן, למרות הקיצוצים בתקציב, מוכן להשקיע הרבה מאוד בשחקן אם הוא באמת רוצה אותו. והשני, שאם פאוול יעמוד בציפיות הגבוהות ממנו, מדובר בקלף החשוב ביותר של מכבי חיפה העונה. "אני מודע לציפיות הגבוהות ממני, וזה לא מטריד אותי", אמר השבוע פאוול ל"ידיעות חיפה". "אני בנאדם שבא לתת את העבודה שלו בכל מקום שהוא מגיע אליו. מי שהביא אותי, יודע מה אני יכול לתת ובמה אני יכול לתרום. המטרה שלי היא לא לגנוב את ההצגה, אלא להיות חלק ממנה. אם הסגל בחיפה יתחבר, ההצגה הזו אמורה להיות דבר שהאוהדים בחיפה מאוד ייהנו ממנו".

מה אתה יודע על מכבי חיפה?
"אני יודע שהעונה שעברה הייתה לא כל כך טובה, ושיש מאמן צעיר עם יכולות מאוד גבוהות שבנה משהו חדש. אני מכיר קצת את ג'רמי ווייז, הרכז שחתם, ולגבי היתר שמעתי שהם גם מאוד טובים ושיש קבוצה עם חומר שחקנים מוכשר מאוד ופוטנציאל להגיע רחוק".

מה האוהדים בחיפה צריכים לדעת עליך?
"אני חושב שכל מי שאימן אותי יגיד שאני שחקן קשוח וחזק מאוד. המטרה שלי היא שהכדור יהיה אצל הקבוצה שלי כמה שיותר, ואעשה מה שצריך כדי שזה יקרה".

יש כאלו שיגידו שלפעמים אתה קצת יותר מדי קשוח.
"(צוחק) טוב, אולי קצת. אבל זה רק על המגרש. מחוץ אליו, אני הבחור הכי נחמד בעיר, אל תגרום לאנשים לפחד ממני".

מה אתה יודע על המטרות של הקבוצה?
"אני יודע שהשאיפות הן להגיע לפלייאוף, ומשם לנסות להמשיך הכי גבוה שנוכל. אני מכיר טוב מאוד את מכבי ת"א ויודע שיש שם קבוצה רצינית מאוד בעונה הבאה. אבל גם אנחנו לא נעשה חיים קלים לקבוצות שיגיעו מולנו".

בוא נדבר קצת עליך ועל הדרך שהייתה לך עד לחתימה בחיפה. כמעט אין אזור במפה שלא הגעת אליו.
"(צוחק) כן, אני כבר ממזמן בדרכון הרביעי שלי, שיחקתי כמעט בכל יבשת. חוץ מאפריקה הגעתי כמעט לכל מקום. אם היית אומר לי לפני עשר שנים שאעבור כל כך הרבה, לא הייתי מאמין, אבל זה מה שאני, נווד עם כדור. ככה נראים החיים שלי ואני אוהב את זה, אני נהנה מהמסעות, מלהכיר אנשים חדשים ולראות כל פעם כדורסל שונה. לא הייתי מחליף בשום דבר את כל מה שעברתי בכדורסל".

מה היה המקום שהכי נהנית לשחק בו? ומה היה הכי קשה?
"הכי כיף היה בלי ספק בדרום קוריאה. היחס של האנשים, התרבות, הגישה לחיים, זה משהו שלא ראיתי בשום מקום אחר. המקום הכי קשה היה באוקראינה. זו מדינה שמהרגע שאתה נוחת בה, אתה שואל 'מה לעזאזל אני עושה כאן?'. זה כנראה היה הסיוט הכי גדול שהיה לי, כי כל כך קר שם, שבלתי אפשרי היה לשחק כדורסל. זה היה באמת מקום מוזר מאוד".

בוא נדבר רגע על התחנה האחרונה שלך, איראן. לא בדיוק היעד המועדף היום על ישראלים.
"אני מבין שאיראן לא מסתדרת כל כך טוב עם ישראל, אבל באמת שאותי זה לא העסיק. הדרכון שלי אומר אמריקה אז קיבלו אותי טוב, ויש שם דווקא ליגה מצוינת. הסיפור הרע והמקור לכל הדברים השליליים בנוגע לאיראן זה הממשלה. כולם שם יודעים שיש נשיא משוגע, אבל האיראנים לא רוצים להפציץ את ישראל, הם אנשים נורמליים שחיים את החיים שלהם ולא רוצים בלגן. הכדורסל היה טוב, וזה מה שחשוב".

בדרך היה לך ניסיון קצר באנ.בי.איי, שלא הלך כל כך טוב. הצטערת שלא הסתדר לך שם?
"חבל לי שהדברים לא הסתדרו בגולדן סטייט, אני מרגיש שלא קיבלתי הזדמנות אמיתית למרות ששיחקתי שם די טוב. כנראה שנכנסתי לסיטואציה שבה לא היה לי סיכוי להצליח, כי כבר היו שם 15 שחקנים חתומים. אני ממשיך הלאה ומקווה שעוד תהיה לי הזדמנות להגיע לשם, אבל זה ממש בסדר גם אם זה לא יקרה. אני מחפש את המקום שלי, ואם יהיה טוב בישראל - מי יודע, אולי אשאר כאן".