בימים טרופי קורונה אלה, אם יש משהו שהאזרח הקטן ובתו יכולים לעשות הוא להרים מחווה קולינרית למדינה האירופית שסובלת בצורה הכי קשה מהנגיף - איטליה, כמובן. הבחירה נפלה על מסעדה איטלקית בת כחצי שנה, הממוקמת בגן העיר באשדוד ונושאת את השם המסקרן והלא ממש מובן מאליו Bada Boom – שכוונתו: מושלם, בקלות ובהרף עין. ואכן, בהחלט מדובר באחת המסעדות הטובות, הטעימות והמוקפדות ביותר בדרום בכלל ובאשדוד בפרט.

צילום: אשר קשר

המסעדה שפונה למערב מלאת אור, נקייה להפליא, מרוהטת בקפידה ומציעה לסועדים מטבח פתוח שמגלה שפים ועובדי מטבח שעסוקים כל העת וטורחים על מלאכתם. השירות מכניס אורחים, מחויך, מנומס ומקצועי. למזלנו קיבלנו כמלצרית את מור מיארה המקסימה, שיעצה לנו בסבלנות כשהתקשינו בהבנת התפריט, וצחקה במקומות הנכונים גם כשהתבדחתי בצורה הטרחנית מעט שמאפיינת אותי בזמן האחרון (פרק זמן של כ־30 שנה, אבל מי סופר).

התפריט שמכיל פוקאצ'ות, סלטים, פיצות ופסטות היה עשיר, מגוון ויצירתי. אודה ולא אבוש: הבחירה הייתה קשה, ובימים כאלה, שכל ארוחה היא אולי האחרונה לפני הבידוד, הבחירה הופכת להיות אפילו גורלית.

למרות ניסיונות השכנוע שלי לבחור בפיצה הפרנסאווית (שמארחת בחדווה שמנת, כמהין, תפוח אדמה מדורה, קוביות סלמון, בצל ירוק וביצת עין מעל), כהוקרה לקהילה הצרפתית באשדוד, לילדה בעלת השורשים הבלקניים היה ברור שהיא תיקח דווקא את "היוונייה השמחה והגדולה" - פיצה עם חצילים, גבינת פטה, אורגנו ורוקט.

אני יודע שלא ממש שמתם לב, כי אין אפשרות טכנית להרגיש את זה בקריאה, אבל הייתה כרגע דקה דומייה בין המשפט הזה למשפט שלפניו, דקה שבה עמדתי ונזכרתי בדמעות בבצק הפיצה - יפה הבלורית והתואר, שנפל במערכה להשביע את רעבוני. באמת קשה להסביר את התחושה לראות מאפה איכותי כל כך שהולך ומקפד את חייו מול עיניך, את ההרגשה הבלתי אפשרית לכאורה שהוא היה קשה אבל גם רך, גם דוקר וגם מחבק, בצק פיצה מלא טעמים שלכאורה לא היו קיימים לפניו ולא יתקיימו גם אחריו. וזה לא היה רק הבצק, זה גם הרוטב עם החצילים והכמות הנדיבה של הגבינות האיכותיות, גם המוצרלה וגם הבולגרית. פיצה נפלאה. פשוט נפלאה.

צילום: אשר קשר

מתנה לחג

אני ממש לא רוצה להגזים, אבל כנראה איאלץ לעשות את זה ולקבוע שהבוראטה היא המתנה הכי גדולה שאיטליה העניקה לעולם, ותודה למשק ביאנקיני מדרום איטליה שפיתח את המנה-מתנה הזו. כדי להדגיש את גדולתה של הבוראטה היא מוגשת ב"באדה בום" עם סרט ירוק שקושר את המוצרלה, שאוצרת בתוכה מטמון של שמנת. מלבד כדור הגבינה הכיל סלט הבוראטה גם עגבניות שרי צלויות וטריות, גלדי בצל בטאבון, נענע וויניגרט בזיליקום. מדובר בתענוג צרוף. אפילו גלדי הבצל שנשמעו מפוקפקים משהו השתלבו בטעם הכללי הנפלא.

יכולנו להסתפק במנות הללו ולשבוע - אבל הזמנו גם מנה בשם "ספגטי מהנמל" - ספגטי, שמן זית, שום, חמאה, יין לבן, עשבי תיבול, עגבניות שרי ודג. מפני שהילדה לא אוכלת דג ביקשנו ממור להניח את הדג בצד ולא על המנה, כמקובל, והיא נענתה כדרכה בחיוב, בלי לעשות את הקטע המסורתי של "אני הולכת לבדוק עם השף". דג הדניס היה מצוין והיה כולו שלי, בספגטי עם הרוטב המעולה והעשיר נאלצתי להתחלק עם הילדה - שבהתחלה מנימוס לקחה קצת, אבל הוא היה כל כך טעים שהיא איבדה כל רסן והצלחת החלה לזוז לכיוונה באופן בלתי מוסבר, כמו בסיאנס שבו חפצים זזים בלי שיד אדם תיגע בהם.

אבל הגרון יבש

כשמור סיפרה על גלידת הווניל שעושים במקום הייתי חייב לטעום. אודה על האמת, איני מחובבי הווניל, אבל מה שטעמתי כאן היה משהו אחר לגמרי מכל מה שטעמתי בעבר. למה שטעמתי בעבר היה אולי צבע של וניל, הוא התנהג כמו וניל ואפילו רצה להיות וניל - אבל הוא לא היה וניל. הגלידה הייתה כה טעימה שאפילו לא נגעתי בשני הרטבים (אוראו ופררו רושה) ששכנו בפנכות לצידה.

ולפני סיום - הערה אחת מחויבת המציאות: ביקשנו מים והביאו לנו שתי כוסות היי בול שתמו חיש קל אחרי ביס אחד מהפיצה הטעימה אך המצמיאה. אנא, "באדה בום", השקיעו בקנקנים. חוץ מזה, באדה בום.

מראה מקום:

"באדה בום", הגדוד העברי 5, אשדוד

טלפון: ‏08-6157777‏

שעות פעילות: א'-ה' 11:30-24:00

פסקול: קאברים מעוררי רחמים

תג מחיר: פיצה יוונייה – 58 שקל, סלט בוראטה – 65 שקל, ספגטי מהנמל – 68 שקל, גלידה – 22 שקל; סך הכל: 213 שקל